הכרעת דין בתיק ת"פ 5381-08 - פסקדין

1.         כתב האישום מייחס לנאשם עבירות פריצה לרכב, גניבה מרכב ואיומים. בפרק העובדות שבכתב האישום, נטען, כי בתאריך 30.9.2007 סמוך לשעה 17:30 התפרץ הנאשם לרכב של אסף אלבז (להלן: "המתלונן"), בכוונה לבצע גניבה. הנאשם פרץ לרכב, נכנס אליו ופירק את מערכת הרדיו דיסק. משנתפס בכף ע"י המתלונן, נימלט מהמקום. לאחר זמן מה, טלפן הנאשם למתלונן, ואיים עליו בכך שאמר לו "אתה צריך לפצות אותי".

2.         במענה לכתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו. לטענתו הוא אכן היה במקום, ניסה ולהרכיב את הרדיו- דיסק חזרה, לאחר שראה מספר ילדים מנסים לפרקו. כמו כן, הכחיש שהתקשר למתלונן.

3.         ראיות התביעה כוללות את הודעת הנאשם במשטרה [ת/1], שהוגשה באמצעות חגית דיליאן, השוטרת שגבתה ההודעה מהנאשם ומהמתלונן, ועדות המתלונן שהוכרז "עד עוין", והודעתו הוגשה לפי סעיף 10א בפקודת הראיות [ת/2].   

4.         הנאשם העיד במשפט וחזר על גרסתו, לפיה הוא לא פרץ לרכב אלא שלושה ילדים אחרים עשו כן, הוא ראה אותם, הם ברחו  והוא רק רצה להחזיר את הרדיו-דיסק חזרה למקום.

5.         למעשה אין מחלוקת שרכבו של המתלונן נפרץ ושהנאשם נתפס ברכב ביום 30.9.2007. הנאשם הודה בבית המשפט שהרכב של המתלונן נפרץ [עמ' 21 שו' 7 - 8] אלא שלטענתו לא הוא פרץ. כמו כן, הוא אישר במשטרה שהוא ישב בתוך הרכב והתעסק עם החוטים של הרדיו. לטענתו רק רצה לעזור למתלונן [ת/1 דף 2]. אין גם מחלוקת שבאותו מעמד ליד הרכב, חטף המתלונן מכות מאדם אחר, בנוכחות הנאשם, שלא הגן עליו [עמ' 22].

6.         לאחר בחינת הראיות, אין בידי לקבל את גרסת הנאשם, מכיוון שאינה אמינה, אינה הגיונית, ואינה מתיישבת עם הנתונים העובדתיים שאינם במחלוקת, ולא עם ניסיון החיים והשכל הישר, כפי שיבואר להלן.

            המתלונן הגיש תלונה במשטרה, מספר שעות לאחר המקרה, ובהודעתו במשטרה תיאר את השתלשלות המקרה. לדבריו הוא החנה את רכבו בתאריך 30.9.2007 בשעה 17:30 ברחוב מאיר בלבן, ליד בית מספר 14, ולאחר כחמש דקות, חזר לרכב. תוך כדי הליכה לכיוון הרכב, הוא ראה את הנאשם בתוך הרכב. הוא האיץ במהירות לכיוון הרכב ומצא את הנאשם יושב בתוך הרכב ובדיוק סיים לפרק את החוטים של הרדיו-דיסק.

            המתלונן זיהה את הנאשם יושב ברכב שלו, מכיוון שהוא מוכר לו מהשכונה, ולכן קרא בשמו " יוני" ואף משך מידו את הרדיו דיסק, ואז " חבר שלו שאני לא מכיר החל לתקוף אותי במכות אגרופים איים לדקור אותי "מדובר בבחור 20 פלוס, שחום ובריא" [ת/2]. המתלונן תיאר במשטרה את מה שראה ומסר את הפרטים של הנאשם ואף הוסיף " היום ראיתי את אחד החברים של יוני וסיפרתי לו על המקרה ורציתי שיעביר לו מסר שיחזיר לי את ת.זהות ואת הרישיון, לאחר מכן חזר אלי יוני מטלפון חסוי והתחיל לאיים עלי שאני יפצה אותו וניתקתי לו את הטלפון" [ת/2].

            בבית המשפט העיד המתלונן באי נוחות בולטת. ניכר היה שהוא לא מעוניין להעיד בלשון המעטה, הגם שטען שאינו פוחד מהנאשם. התרשמתי שהוא חושש. הוא אישר חלקים מעדותו במשטרה אך ניסה לתת הסברים השוללים היבט פלילי של מעשי הנאשם. כך למשל, אישר בלחץ, שהנאשם ישב באוטו שלו אך הוסיף " תראה זה חבר שלי...תמיד הוא יושב אצלי באוטו אז מה ?" [עמ' 15]. כך למשל, הוא לא זכר שמשך מידי הנאשם את הרדיו והסביר " הוא רק רצה להרכיב לי את הרדיו דיסק בחזרה" [שם]. כאשר התבקש לאשר שחבר של הנאשם נתן לו מכות אחרי שהוא משך את הרדיו מידי הנאשם, ענה " זה לא מנוסח נכון....אחרי שברחתי משם ראיתי כמה ערבים באוטו שלי" [עמ' 16].

הוא אישר בגמגום שהוא מסר במשטרה את הפרטים של הנאשם, אותו זיהה וכי פגש את החבר של הנאשם ומסר לו שיחזיר הדברים שגנב אך הוסיף שבעצם לא נגנבה לו תעודת הזהות והוא מצא אותה בבית " עד כאן זה נכון. אני הגשתי תלונה על התעודת זהות שלי שבעצם נגנבה והיא בעצם היתה אצלי בבית. אני כשמצאתי אותה הלכתי למשטרה לבטל את התלונה" כמו כן, הוא לא זכר שהתלונן במשטרה על איומים וטען שאינו מפחד מהנאשם [עמ' 16]. כאשר נשאל אם נכון שחבר של יוני איים לדקור אותו, הוא לא שלל את האיום אלא רק שמדובר בחבר של הנאשם " זה לא החבר של יוני. זה לא חברים שלו" [עמ' 16]. כאמור התרשמתי שתלונת המתלונן במשטרה הייתה תלונת אמת, ולא הייתה לו כל סיבה להעליל על הנאשם. הוא העיד בפחד נשלט אומנם, אך ניכר החשש ואי הנוחות.

            מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 05.10.2007 נחקר הנאשם במשטרה. החוקר החשיד אותו " בהתפרצות לרכב מיצובישי מספר 2877102 ברחוב מאיר בלבן 14 נראית על ידי בעל הרכב שאתה מפרק את החוטים של הרדיו טייפ כמו כן הוא ניסה למשוך מידך את הרדיו טייפ, בנוסף לכך גנבת מהרכב דיסקים וכסף מזומן 370 ש"ח ומסמכים שונים...לאחר מכן התקשרת לבעל הרכב שאותו אתה מכיר כי היה שכן שלך ואיימת עליו בטלפון וכל זאת בניגוד לחוק". הנאשם בתגובה ענה " אני ישבתי ליד הבית שלי ברחוב מאיר בלבן, אסף בא והחנה שם את רכבו מסוג מיצובישי לבנה, אני מכיר אותו כי היה שכן שלי בעבר, כמה ילדים נכנסו לו לאוטו וגנבו לו את המערכת, אני ראיתי אותם רציתי לעזור לו ובאתי לחבר לו את המערכת כדי שלא ירגיש שלקחו לו דבר מהרכב, ולאחר מכן רציתי לספר לו על כך בזמן שאני מחבר את המערכת הוא בא אלי החל לצעוק עלי למה אני גונב לו מהאוטו, אני ניסיתי להסביר לו שזה לא אני ושזה ילדים פרצו לו לאוטו". העובדה שהנאשם הגיב מיד ומסר את שמו של המתלונן, מבלי שהחוקר הזכיר זאת, מלמדת שהנאשם ידע בדיוק במה מדובר. הוא גם ראה את המתלונן מחנה את הרכב והולך. אם אכן ראה ילדים פורצים לרכב היה עליו לנהוג כמו כל אזרח שומר חוק, לרוץ ולתפוס אותם ולהזמין משטרה מיד. הכיצד עולה על דעתו שבית המשפט יקבל את ה"הסבר" המפוקפק שהוא רצה לעזור למתלונן, ולכן רצה לחבר את המערכת, כדי שהמתלונן לא ירגיש " שלקחו לו דבר מהרכב".

עדותו בבית המשפט רק חיזקה את המסקנה שמדובר בסיפור בדים. הנאשם הסתבך בתשובותיו ורק הוכיח עד כמה הסיפור על הילדים שפרצו סיפור בדיוני. הנאשם סיפר בבית המשפט שהוא תפס את הילדים לאחר שפרצו לרכב, סייג עצמו ואמר שתפס רק את מי שהיה עם המערכת ביד אבל לא סיפק כל הסבר מדוע נתן לו ללכת [עמ' 21 בפרו']. בנוסף הוא אישר בבית המשפט שראה שהמתלונן קיבל מכות והוא לא הגן עליו [עמ' 22 בפרו']. מצד אחד הוא רצה לעזור למתלונן ב"הרכבת המערכת" ברכב, אך מצד שני עומד ורואה כיצד נותנים לו מכות או לפי גרסתו " ...המתלונן קיבל סטירה. זה הדבר היחיד שהיה שם סטירה. נכון שלא הגנתי עליו. אין לי סמל של משטרת ישראל. אם היה לי..." [עמ' 22 למטה].

            כאמור לעיל, התרשמתי שהמתלונן לא שש להעיד בלשון המעטה וניכר שהוא פוחד. גרסתו במשטרה עדיפה על פני עדותו בבית המשפט. לפי גרסה זו, הנאשם הוא זה שפרץ לרכב בכוונה לגנוב את המערכת, אך נתפס בכף. הוא זה שהתקשר למתלונן ואיים עליו. די בכך שהנאשם נתפס כשהוא יושב ברכב או לפחות חלק גופו ברכב, כדי לענות על הגדרת פריצה לרכב. נסיבות מציאת תעודת הזהות והרישיון לא הובררו דיין, לאור עדותו של המתלונן בבית המשפט, אשר ניסה למזער ככל שניתן את האירוע ולהרחיק הנאשם מדבר עבירה. מכיוון שבסופו של דבר הרדיו טייפ ותעודת הזהות לא נשללו לצמיתות מהמתלונן, ספק אם ניתן להרשיע הנאשם בעבירה של גניבה מרכב.

לאור כל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של פריצה לרכב לפי סעיף 413ו     בחוק העונשין תשל"ז-1977 ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 בחוק הנ"ל.

ניתנה היום,  כ"א  אדר ב תשע"א , 27 מרץ 2011, במעמד הצדדים